חודש אדר
יש משהו במילה "אדר" שמעורר בי אסוציאציה של צבע כתום. אולי זה בגלל שלטי פורים שראיתי בעבר, אולי בשל פרי ההדר, התפוז. אך היום ההקשר הזה ברור לי יותר מתמיד:
שירי, אריאל וכפיר
הם הכתום הזה.
הם סמל לאנושיות, לחמלה, לאהבה ולמשפחה.
אולם הם מעולם לא ביקשו להיות סמל. הם לא שאפו להיות מוכרים בכל העולם, לא ביקשו להיות תקווה לגאולה, ולא בחרו לשקף את המאבק הנצחי בין טוב לרע בצורה כל כך חדה וברורה.
ובכל זאת, הם נבחרו.
גם משה רבנו, שערב פטירתו ז' באדר יחול בליל שישי הקרוב, לא בחר להיות מושיעם של ישראל. הוא היה נסיך מצרים, ולא שאף להוביל את עמו ארבעים שנה במדבר בדרכם אל ארץ כנען. אך הוא נבחר.
גם אסתר המלכה לא ביקשה להציל את העם היהודי – היא נבחרה.
מי שנבחר, אינו יודע שנבחר
באופן טבעי, הוא אינו מתנגד,
אלא מקדיש את חייו לאחרים.
הוא מחובר לכוח עליון שמנחה אותו, והוא נענה לו בלב שלם.
הקשר בין משה רבנו, אסתר המלכה ושירי ביבס ז"ל טמון בחודש אדר.
כל אחד מהם נבחר להשפיע על עם ישראל, כל אחד בדרכו.
כולם חוו ניסים גלויים:
משה רבנו הרים את מטהו, והים נחצה לשניים.
אסתר המלכה ניגשה לאחשוורוש, והשפיעה עליו יותר מכל אדם אחר.
ואת נסם של שירי והילדים – טרם גילינו, אך אין ספק שעוד נגלה.
כל אחד מהם ציווה לנו את החיים, את האחדות, ואת השאיפה להיות טובים יותר.
כל אחד מאיתנו נבחר להשפיע, גם אם אין לנו עדיין מודעות לכך. נגלה זאת תוך כדי תנועה, אם רק נבחר להיות נוכחים בהווה, ולא כלואים במחשבות על העבר או העתיד.
כולנו משפיעים זה על זה, גם מבלי שנדע זאת. גם שירי, קיבוצניקית צעירה, לא ידעה שהשפעתה תיגע בעם שלם – ואף בעולם כולו.
בכל יום ניתנת לנו האפשרות לבחור בטוב.
אם נפנים שכולנו חלק מנשמה כללית אחת, וכל אחד מאיתנו הוא ניצוץ ממנה, נוכל לממש באמת את מצוות "ואהבת לרעך כמוך".
נוכל לשמוח יחד, כפי שאנו יודעים לכאוב יחד.
כפי שנכתב במגילת אסתר (ט’):
"והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב"
נמשיך להתפלל, לקוות, ולפעול – כדי שהטוב ינצח.
コメント